מדינת ישראל נ' קונקס תחבורה ישראל בע"מ ואח'

הכרעת דין

הנאשם מואשם בעבירות של התנהגות בלתי נאותה כלפי נוסעת, אי-מתן תשובה נאותה לנוסע – בניגוד לס' 4 לצו פיקוח על מצרכים ושירותים [הסעה באוטובוסים ובמוניות] תשל"ד-1974 בזיקה לתקנה 419 לתקנות התעבורה ועבירות לפי ס' 39 (ג)(4) וס' 39(ב) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957, בכך שהתנהג בצורה בוטה כאמור בס' 3 עד 6 לעובדות כתב האישום לגבי אירוע מיום 14/10/2007 שעה 09:20 עפ"י תלונה של עדת תביעה 2 – גב' אריאלה ציזנה שהיתה נוסעת באוטובוס בו נהג הנאשם.

עדת תביעה 1 – החוקרת שרונה קרסג'י, זימנה את המתלוננת בתאריך 16.1.08 וגבתה את עדותה – ת/1 ולאחר מכן פנתה ל"קונקס" ולאחר בירורים רבים הגיע הנאשם – הנהג, ביום 14.7.09, גבתה ממנו את עדותו בצורה חופשית – ת/2.

בחקירתה הראשית הסבירה שהשיגה את המכתב לגבי הנהגים באותו מועד בקו 2 במודיעין, מהמערכת של משרד התחבורה.

בחקירתה הנגדית הסבירה שאת המסמך נ/1, הוציאה מהמערכת של משרד התחבורה ובו פרטי שני נהגים וסדרן ובתוכם הנאשם – מר גליקסמן צבי מסומן בעיגול.

בתשובה לשאלת הסניגור שבאותו זמן לא היתה רכבת והדף שהוציאה היה קשור עם קווי אוטובוס מהרכבת, הסבירה שישנם שני קווים אחד מהעירייה והשני קו רכבת וכן הסבירה שלגבי האוטובוס בו מדובר, היתה יציאה בשעה 09:20 ואישרה כי אם יצא הנהג בשעה 09:20 יתכן ולא איחר. (ע' 2 ש' 20).

בהמשך חקירתה הנגדית הסבירה שלא חקרה נהגים נוספים והסבירה שבישיבה עם מנהל חברת "קונקס", סימנה בעיגול את שם הנאשם כנהג באותו מועד של התלונה עפ"י בירור שערכה איתו (ע' 2 לפ') וזאת על סמך התיאור שתיארה המתלוננת ואותו תיארה עדת התביעה למנהל סניף מודיעין של חברת "קונקס" בפגישה ביום 1/4/09.

עדת התביעה 2 – אריאלה ציזנה המתלוננת, תיארה בתלונה – ת/1, כי עלתה לאוטובוס של קו 2 של "קונקס" – קו פנימי במודיעין. לטענתה, היה אמור האוטובוס לצאת בשעה 09:00. האוטובוס הגיע לאחר המתנה של 20 דקות וכשעלתה פגשה את הנהג, שאלה אותו מדוע לא עומדים בלוח הזמנים החדש שפרסמו, הנהג ענה לה בצעקות: "כנסי, אני לא רוצה לשמוע אותך... מה את עושה אותי שקרן." ובשלב זה החליטה להיכנס לשבת מאחור ליד הדלת האחורית.

בהמשך תלונתה ב- ת/1, לאחר מספר דקות התפנה מקום. התקדמה וישבה במושב ליד הנהג, ביקשה לדעת היכן לרדת ברח' הלוי משום שלא ידעה היכן הוא. הנהג לא ענה ולא התייחס אליה למרות שפנתה אליו לפחות 3 פעמים. לאחר שפנתה אליו שוב וביקשה הסבר מדוע אינו עונה לה כי היא לא יודעת היכן לרדת, התעצבן הנהג, צעק עליה ואמר לה: "אני יצאתי לטייל, אני לא עובד" וכשהסבירה לו שתתלונן עליו, הוא בתגובה: "עזב את ההגה בזמן שאנחנו בנסיעה בירידה, הרעיד את גופו ובתנועות של ריקוד מוזר ענה לה: "תראי כמה אני מפחד, תראי איך אני רועד"".

בשלב זה, לאור תגובת הנהג, פחדה, ביקשה מהנהג שיעצור וירדה מהאוטובוס לא ברח' הלוי כפי שהיתה צריכה, אלא ברח' אחר. המשיכה רגלית 10 דקות עד שהגיעה לרח' הלוי וביום 18/10/07 ניגשה ל"קונקס" בשעות הבוקר וביקשה לדעת את פרטי הנהג. הסדרן ענה לה: "עכשיו את נזכרת להתלונן?" אך הסדרן לא נענה לה ואמר: "אנחנו לא יכולים לדעת שום דבר" "רק תלונות יש לכם כמספר האנשים במודיעין כך מספר התלונות". בסיום תלונתה תיארה העדה, את הנהג: "הנהג היה עם שיער לבן, פנים עגולות וזקן לבן והרכיב משקפיים".

בחקירתה הנגדית הסבירה שאז לא הכירה טוב את העיר מודיעין, נסעה באותו מועד פעם ראשונה בקו 2. הסבירה שלפי הדף שהיה בידה מטעם חברת "קונקס" האוטובוס היה אמור לצאת ב- 09:00 ולא ב- 09:20, כשעלתה לאוטובוס, ישבה מאחור כי היו כמה אנשים במושבים הקדמיים. לא הכירה את הנהג לפני האירוע ושוב תיארה כפי שתיארה בתלונה שעברה מהמושב מאחור למושב ליד הנהג קדימה כשזה התפנה. פנתה אליו וביקשה ממנו לרדת ברח' הלוי ולאחר 3-4 פניות הוא לא התייחס והסבירה כי פחדה מהנהג לאור התנועות שעשה בזמן נהיגה, בזמן שהאוטובוס בירידה (ע' 5 ש' 1) אבל בסוף ירדה באיזור נחלים וטענה שלא הגזימה בתיאור. חזרה על גרסתה לגבי התנהגות הנהג (ע' 5 ש' 9-11). וטענה שאינה יודעת מה הסיבה שהנהג כעס עליה בצורה כזו וצריך לשאול אותו.

בתשובה לשאלת בית המשפט, הצביעה על הנאשם כנהג באותו יום וטענה שזוכרת אותו. (ע' 5 ש' 19).

הנאשם בעדותו טען שאין לו מה להוסיף על מה שאמר בחקירתו ב- ת/2, באותה עדות מיום 14.7.09 כאשר תיארו לו את התלונה נגדו, אישר כי עבד ב"קונקס" במודיעין שנה כנהג, טען שאינו זוכר את המקרה אך אישר שעבד בקו 2 – קו פנימי במודיעין. אישר כי התיאור שמסרה המתלוננת דומה לו ולא ידע להסביר את מהות התלונה. הכחיש כי הוא מדבר בזלזול או מעליב נוסעים. הכחיש כי אמר למתלוננת או לכל נוסע אחר שהוא לא רוצה לשמוע אותם משום שזה לא סגנון הדיבור שלו ואישר כי באותו זמן "קונקס" לא תפקדה במודיעין היו הרבה בעיות של עמידה בלוח זמנים, היה כעס מצד הנוסעים... "אז יכול להיות שכל המצב הזה השפיע על הנוסעת" ובסיום הודעתו, אישר כי קו 2 היה מגיע לרח' הלוי בשכונת בוכמן.

בחקירתו הנגדית חזר על גרסתו הנ"ל. טען שאינו מבין מדוע התלוננה עליו, טען שלא ניתן להאמין לה משום שהוא מכיר את עצמו כנהג 30 שנה בתחבורה ציבורית וכי הוא אינו מתנהג בצורה כזו (ע' 6 ש' 24). אישר כי אמר בהודעתו כי התיאור שמסרה המתלוננת דומה לו (שם ש' 28). תיאר את מהלך קו 2 וטען שאינו זוכר אם הוא היה הנהג באותו אירוע (ע' 7 לפ') משום שעברו כבר 4 שנים מאז האירוע וטען שאז לא הכיר את רח' לוי בקו וכן כי כל האיזור באותה תקופה היה חדש ואינו זוכר משום שעברו 4 שנים.

לאחר שבית המשפט בחן עדויות עדיי התביעה ולקח בחשבון שמדובר בעדות מתלוננת עדת תביעה 2 אל מול עדות הנאשם, נותרה עדות המתלוננת אמינה בעיני בית המשפט.

עדת תביעה 1 – החוקרת, תשובותיה היו אמינות וברורות בקשר לאיתור הנהג באמצעות חברת "קונקס" בישיבה עם מנהל החברה בתאריך 1/4/2009 על-פי מסמך נ/1.

תיאור הנהג כפי שתיארה המתלוננת בתלונתה, תואם לחלוטין את מראהו של הנאשם ואף הוא מסכים עם כך בעדותו במשרד התחבורה עפ"י ת/2 ביום 14.07.09.

הנאשם בעדותו לא זכר את האירוע מפאת הזמן שעבר, הכחיש אפשרות שהתנהג בצורה כפי שטענה המתלוננת.

הואיל ובית המשפט מאמין לגרסת עדת התביעה, ברור שלא המציאה התנהגות כפי המתוארת בתלונתה ובסעיפים 2-6 לעובדות כתב האישום מ"דמיונה".

המתלוננת, עדת תביעה 2, העידה בצורה בהירה ותשובותיה בחקירה נגדית היו ברורות ואמינות.